כשנולד לנו ילד, החלום שיגדל ויפרח מהקן, כמו בשיר של אריק איינשטיין "עוף גוזל"
אני,  דני אור פוקס, אבא של אוריאל, ילד על הרצף האוטיסטי. כשאוריאל נולד ואובחן הבנתי שחיי השתנו. בעקבותיו שיניתי את מסלול חיי ושמתי לי מטרה להוכיח שהשונה הוא שווה. כיהנתי כיושב ראש בעמותת אלו"ט חטיבת הטף מספר שנים, כיום אני גר בקיבוץ כישור- לפיתוח כישורים לבעלי צרכים מיוחדים, שותף בהקמת פינת החי ועבדתי מספר שנים עם החברים ביישוב, מרצה בנושא קבלת האחר.

​

הצטרפתי לעמותת פיתוח והעצמת משאבים כדי להגשים חלום: לאפשר לבוגרים בעלי צרכים מיוחדים לעוף מהקן, וליצור לעצמם קן חדש משלהם מותאם לצרכים שלהם. בעבר לא הייתי בטוח שלאוריאל תהיה משפחה, שהוא ילך לצבא או בכלל שיהיו לו חברים. כיום, כשהוא כבר בוגר, אני יודע  שיש רצונות משלו, וחיים שלו שמקבילים לחיים שלנו. 
כהורה אני מבין את הצורך לשלב את הבוגר בקהילה, ולאפשר לו חיים עצמאיים למענו ולמען המשפחה הסובבת.

הצטרפתי לעמותה כדי לנהל את מערך הדיור בקהילה בדיוק לפי תפיסת עולמי ואין מאושר ממני לראות איך בעמותת משאבים פותחים את הידיים לחבק את ילדינו ולשלבם בקהילה כשווים בין שווים.
המוטו שעומד מול עינינו הוא שהבית שילדינו עוברים לגור בו זה ביתם לכל דבר, שילוב עם הקהילה, עבודה בתוך הקהילה, והרגשה של להיות חלק מהחברה.

אנו רואים בדיור בית לחיים– זהו מקום המגורים של הבוגרים. כשהוא או היא  נכנסים לדירה הדגש הוא שזה הופך להיות הבית שלהם. ההורים מגיעים לבקר את הילדים בבית שלהם, ומכירים בכך שהילד מקיים חיים עצמאיים משלו ובכך מקיימים תהליך של נפרדות שכל כך חשוב לאחריות של הבוגר על חייו.

ליצירת קשר עם דני אור פוקס ולהתייעצות עמו ניתן לפנות למשרד